אנחנו הלב של הבית

אלוהים הוא השופט

הכי הייתי רוצה להיות ציפור או פרפר או פיה

רצפט לטישפישטי כי כותבים לי שהבטחתי

טישפישטי

3 כוסות קווקר
2 כוסות קמח
4 ביצים
1 1/2 כוסות סוכר
1 כוס שמן
150 גרם אגוזים שבורים
1/2 1 אבקת אפיה

1/2 קליפת תפוז וחצי

מערבבים את הכל
את התפוז חותכים ל - 4 חתיכות שוות ומרתיחים פעמיים במים על מנת להוציא את המרות. (מחליפים את המים) אחרי שרתח סוחטים אותו ביד ומגרדים בפומפייה גדולה
שמים בתבנית משומנת וליישר תוך כדי הרטבת היד עם שמן ולמעוך וליישר
בתנור 175 מעלות חצי שעה שלא יהיה מאוד אדום
כשזה מוכן להמתין יום ולמחרת היום לחתוך את הטישפישטי מעוינים שורות שורות
הסירופ
4 כוסות סוכר בסיר קטן
מכסים עם מים את הסוכר
מערבבים עד להתמוססות הסוכר
הסירופ צריך להיות סמיך אבל לא מבושל לגמרי
שמים טייפה על כף אם הטיפה לא מתפשטת להוסיף מיץ לימון - (חצי לימון גדול)
אז מוציאים מהאש את הסירופ
שם את התבנית ואת הסירופ אחד ליד השני ושופכים עם כף מרק שורות שורות את הסירופ
איפה שרואים שלא ניכנס סירופ להוסיף את מה שנשאר

אפשר לאכול רק למחרת היום

עלמה אומרת בדרך לבית צפפה

אבא ?! בכל פעם שאני נושמת אני מרגישה שיוצא לי שיר

נגה חיוך של ניצחון

היא נאבקת, היא רוצה, היא נבהלת,
הסיר בסביבה
היא אומרת קה...
מורידה את החיתול
מתישבת, קמה, שוב מתישבת

משתינה על הריצפה

ולפעמים

מצליחה ומחייכת חיוך של ניצחון
ואיזה ניצחון

עלמא עוד כלות

על הנסיך
עלמא: הוא ימצא אותה, הוא יקח אותה, הוא יתחתן איתה
אמא: והיא לא עושה כלום?
עלמא: היא תאהב אותו

עלמא אומרת אלוהים עושה תכשיטים לכלות

אדוני עושה תכשיטים לכלות

עלמא כלה

עלמא מתעניינת בכלות. פרפר כלה, טוס כלה, טלית כלה.
היא כבר חודשיים לובשת רק את שמלת הכלה.
מבקשת בטיוב טיוב רק סרטי כלה
ושילגיה הו שילגיה
כמה התרגשות

עלמא אומרת

ראיתי בלב זה אומר להרגיש

יעל כותבת

זאת אני.
לא זאת עלמא.
זה אריאל.
כן, אבל הוא כבר לא ילד.
אבל ככה גם אני אהבתי אותו. את אחי הגדול.
ככה גם אני הייתי. ערומה. שמחה. אוהבת.

אני מסתכלת על עלמא ומתבלבלת. לא מבינה ולא מאמינה, שכבר גדלתי.

כל כך מפחיד לשמוע שהאחים של יוסף זרקו אותו לבור

עוד מעט פסח והסיפור של יחסי ישראל מצרים מפחיד את עלמא ולא נותן לה מנוחה.

למה הם זרקו את יוסף לתוך הבור - האחים שלו.
למה אמא של משה השאירה אותו בתיבה על המים - כל כך קטן
הכי מפחיד שהפרות הרזות אוכלות את הפרות השמנות.

עלמא אומרת - אלוהים כזה קטן

"אלוהים כזה קטן" הודיעה עלמא היום בבקר, כשהופיעה בחדר במצב רוח מרומם.
"הוא רק נולד" אמרה.
"גם בונדי וגם בונדה אמרו"

אחרי כמה דקות הודיעה שבונדי גם החליף את השם של הבובה דנה הכלבה.

לידיעתכם............

יכול להיות שעלמא איבדה את כיבשי

יכול להיות שעלמא איבדה את כיבשי שלה
הפתעה. האבדה מציקה להורים שלה הרבה יותר.
איך זה יתכן?
היא לא עושה מאמצים לחפש את הבובה היקרה. היא מתעלמת מהעובדה הנוראית שכיבשי נעלם. לא ככה היו הדברים כשהיה הולך לאיבוד ונמצא בדרך נס בכל פעם מחדש.
עלמא נמצאת בעולם הדימיון, היא פגשה אותו לאחרונה בצורה אחרת. משחקת בקרני השמש, מספרת לעצמה סיפורים, מפעילה את כל הבובות. מחפשת צורות בשמים - הרבה לבד.
כיבשי פתאום הרבה פחות חשוב.
האם היא נפרדת משלב. קפיצת מדרגה ?
האם היא מבינה משהו. חדש
האם בלילה היא תתגעגע ותרצה את כיבשי לידה ?

טישפישטי הרצפט (המתכון) - אחד ממאכלי הנחמה הידועים בבית אמא

3 כוסות קווקר

2 כוסות קמח

4 ביצים

1 1/2 כוסות סוכר

1 כוס שמן

150 גרם אגוזים שבורים

1/2 1 אבקת אפיה

1/2 1 תפוז (קליפת תפוז וחצי)

מערבבים את הכל

את התפוז חותכים ל - 4 חתיכות שוות ומרתיחים פעמיים במים על מנת להוציא את המרות. (מחליפים את המים) אחרי שרתח סוחטים אותו ביד ומגרדים בפומפייה גדולה.

שמים בתבנית משומנת וליישר תוך כדי הרטבת היד עם שמן ולמעוך וליישר
בתנור 175 מעלות חצי שעה שלא יהיה מאוד אדום
כשזה מוכן להמתין יום ולמחרת היום לחתוך את הטישפישטי מעוינים שורות שורות.

הסירופ

4 כוסות סוכר בסיר קטן

מכסים עם מים את הסוכר

מערבבים עד להתמוססות הסוכר

הסירופ צריך להיות סמיך אבל לא מבושל לגמרי

שמים טייפה על כף אם הטיפה לא מתפשטת להוסיף מיץ לימון - (חצי לימון גדול)

אז מוציאים מהאש את הסירופ

שמים את התבנית ואת הסירופ אחד ליד השני ושופכים עם כף מרק שורות שורות את הסירופ.

איפה שרואים שלא ניכנס סירופ להוסיף את מה שנשאר

יותר טעים לאכול רק למחרת היום. בדוק

טישפישטי מספר הבישול של אמא - בקרוב ההוראות

הטישפישטי הוא אחד ממאכלי הנחמה הידועים בבית אמא. ולא רק בגלל שאחרי שני מעויינים יש צורך דחוף במנת אינסולין מהירה ישירות לעורק. ההשקעה מקרב הלב בהכנתו מוסיפה לטעם ארומה בלתי נשכחת.
שעות אחרי, עוד מלקקים המנוחמים את האצבעות ומלכסנים מבט למגש, כמו כולם.

תום.

תום. חום. חיוך. צלול. חודר. תוהה. רחוק. חזק. נוכח

עלמא שואלת

עלמא: אמא מה זה עולם?
יעל: עולם?
עלמא: אני אשאיר אותך לעולם
יעל: אה לעולם ...לעולם זה לתמיד
עלמא: אבל אני לא יודעת מה זה תמיד

בינתיים אנחנו מתאמנים בבלוגית. עוד לא יודעים מה יהיה בימ.קום

החלטנו על בלוג. החלטנו שהוא יהיה משותף. שיהיה הגיגי. רב תחומי. יומיומי. הוא חייב להיות אמיתי ושיהיה אנחנו. המלצות תתקבלנה באהבה.

המתכון המלא להכנת כנפה אמיתית - מחשבות ראשונות

"תכתוב", היא אומרת לי... "קח לך פיסת נייר ותרשום, ....

אני אלמד אותך, ....
אלמד אותך איך...... להכין כנפה - ואני יודעת שאתה כל כך אוהב".

לאט

"500 גרם אטריות דקות, קשות ומפותלות",
היא מביטה בי,
"אחר כך נשרה אותן במים, ונרכך...
"200 גרם חמאה מומסת", - מומסת",
היא מחייכת, מנסה להבין אם אני שם, גם אני מנסה אותו הדבר.....
"750 גרם גבינת כבשים מעולה - ותבדוק אם אתה יודע את ההבדל שבין כבשים לעזים".

שוב מתבוננת בי

"מאד חשוב בסיפור הזה של הכנפה",
היא מזכירה לי את המורה רבקה, שדיבורה היה נמס בי -
"להכין רוטב כמו שצריך, כנפה בלי הרוטב הנכון, המדויק, במקום המתאים, בטמפרטורה - אחרת
זה לא כנפה, זה משהו אחר. .... אתה מבין ?"

.. אני נמוג אליה...

מצטער שנכנסתי להרפתקת הכנפה הזו – אין לי מושג איך שוקלים גבינה, איך מודדים בתנור,

מה זה ממיסים חמאה? לא יודע איך יוצאים מזה בזמן.

"תרשום לרוטב",

היא פוקדת לי, מתבוננת דרכי, מתבוננת דרכה...

1 כוס סוכר,.... - מתוקה את בשלך, אני בשלך

1 כוס מים ....., אלוהים תן בי כוח, היא כל כך יפה

1-2 כפות מיץ לימון - לרחוץ כפות רגליה

מעט מי ורדים - פעימות ליבי מתפרעות

"אם הפרודוקטים כמו שצריך כל השאר פשוט" - אני רואה אותה מהלכת על פני הגלים ושער ראשה האטריות

"מניחים את האטריות בקערה, שופכים עליהן את החמאה המומסת ומערבבים, מערבבים, ומעסים היטב.

את הערבוב רצוי לעשות באצבעות ,... ככה" - היא מראה לי. פעם בגב אצבעותיה, פעם בפנים ידיה, פעם בפרקי אמה וזרת ופעם בכריות, חופנת את העיסה..

כל כך יפות כפות ידיה

רוצה להיות המעוסה, להיות לה לעיסה, להיות לך עד כלות, אני חולם אותנו רוקדים לאט על במה עגולה כתומה,

כמו צלחת כנפה ענקית מאלומיניום של פעם, נוטפים ברוטב דביק.

מי ורדים, אני ממלמל לעצמי -

"תפסיק ותמשיך לכתוב" - היא נוזפת בי ואני כבר יודע, היא חושבת עוד... עוד.

"שוטחים חצי מהכמות בתוך תבנית מלבנית 27X19 ס"מ

מניחים מעל יריעת ניילון ומהדקים. - ככה בידיים ככה,... ככה, ... כן,... כן ...

לאט

מסירים את הניילון ומפוררים מעל את הגבינה, מהדקים ומפזרים את האטריות הנותרות.

היא מכתיבה לי ובידיה ממשיכה ללוש את שבתבנית. מארגנת את האטריות כמו שצריך, ... בסמוך לגבינה, ... היא מרוכזת כל כולה עד שנדמה לי שהיא כמו בעלת האוב במטבחה רוקחת בעברית לכנפה ערבי.

מוחקת את זיכרון הילדות שלי לכנפה. לא עוד שער שכם, לא עוד ריחות הנרגילה והמולת הממהרים לתפילות, לסמטאות המקצרות אל חנותו של אבו איברהים ג'אפר מי שהכריז על עצמו כמומחה העולמי ליצירת הכנפה.

הכנפה שלי הייתה למאכל חיזורים.

"מהדקים ואופים בתנור שחומם מראש בחום של 180 מעלות - חצי שעה. עד שפני האטריות מזהיבים"

אני אטום.

"חותכים לקוביות ויוצקים מעל רוטב".

מדגימה כמו ריקוד, כיצד שופטים את הרוטב.

ואני מרגיש כמו דוד המלך, שמושכים אותו למלכות בשדות בית לחם.

"אם משתמשים בגבינה ערבית" - קולה רועד, "להרתיח אותה היטב לפני שמפזרים אותה להרוג את המיקרובים"

מסתכלת עלי כמו אחות רחמנייה.

ראיתי את ידיה היפות והחזקות שמספרות את כל הסיפור מבלי להתחפש מבלי להתפשט.

"להכנת הסירופ -- מכף", ככה אמרה (ואני מיד סימנתי מכף בהדגשה)

"מביאים לרתיחה סוכר ומים, ממשיכים לבשל, בסיר לא מכוסה, עד שמקבלים סירופ שקוף בצמיגות בינונית. מסירים מהאש, מוסיפים מיץ לימון ומצננים".

היא נבהלת,

אותי צריך לצנן, אני מרגיש שפרצופי נראה בדיוק באותו הזהוב של האטריות, שאיבדו את צלמם, כמוני, מאבד את צלמי, ושותק מעל לדף הניר.

היא מתרחקת, מהססת, מתקרבת, סובלת, קודרת, כמהה, חולמת, נעצרת.

"מוסיפים מעט מי ורדים" - מחייכת, מתביישת, מתגרה.

אני רואה את עצמי מביא לפתחה זר ורדים ריחני שתלוש בו.

"בתאבון" -- היא אומרת ומחייכת וגופה הופך לרפוי, כמו סיימה זה עתה ריקוד. ריקוד מתכון.

מתכון לריקוד.

"בתאבון", אני אומר לה ומחליט לנסוע לשער שכם אל הכנפה שלי ואל ריח הנרגילות.

בואי

מחלת הנשיקה

אמרו שזו מחלת הנשיקה. הרבה חום, הרבה ימים, אסור שהחום יעלה על 39.5
חשבו שמדובר בדלקת בשלפוחית השתן. אסור שהחום יעלה על 39.5
זה לא קל לקחת שתן לילדה בת 15 חודש.
זה לא קל לילדה בת 15 חודש לתת דם - נגה הסתכלה בתדהמה על האחות הדוקרת
ורק נעלבה
בערב הרופא קבע - וירוס.

כעת בסדר. היא ממשיכה לצחוק. ממשיכה לדהור.

מתאוששת.

נגה אומרת בחום גבוה

אנננננה
פופו - למלפפון
דה דה - לתודה

ולפעמים סתם מנהלת שיחה בשביל, שלא אקח אותה למיטה
אומרת מילים בשביל שאקמט את הפנים
ואנסה להבין את תחילת השפה

נגה חולה
הפרכוסים מפחידים
החום הגבוה מדאיג
הדוקטור אמר לא לדאוג

נגה חזקה

הבנות ראשונות

מבטים ראשונים

עלמא אומרת

עלמא אומרת שימושים לבית שימוש ושירותים

האוזניים לא מספיקות צריך לעשות קוקו -

להסתפר קצר



בכניסה לירושלים עוברים מתחת לגשר הסלסלות

עלמא אומרת

עלמא והחפצים

בונדי בונדה ואדוני הם החברים הכי טובים של עלמא ושל כיבשי
אחריהם מנקי דו ואחותי שלי
שמצטרפת כמעט תמיד
תמר, הבובה הקטנה, מופיעה בזמן האחרון

אחריהם החפצים.
יש לעלמא המון חפצים

רובם נחמדים
ובמיוחד "אתה לא חמוד"
שאותו עלמא הכי אוהבת

נגה אומרת

נגה מתאמנת להגיד
מתאמנת לרצות במילים
מבינה הכל

נגה שמחה וחייכנית
עולצת

נגה אומרת

נגה אומרת אבא
נגה אומרת אבא לאמא, אבא לעלמא, אבא לאבא

היום אמרה נה נה ועם היד הצביעה לבננה
אמרה צה, אולי התכוונה ביצה
אולי התחילה לדבר ?

עלמא אומרת

עלמא אמרה - לא לידבק אלי