בימ.קום שניפרד: המתכון המלא להכנת כנפה אמיתית

"תכתוב", היא אומרת לי... "קח לך פיסת נייר ותרשום, ....

אני אלמד אותך, ....
אלמד אותך איך...... להכין כנפה - ואני יודעת שאתה כל כך אוהב".

לאט

"500 גרם אטריות דקות, קשות ומפותלות",
היא מביטה בי,
"אחר כך נשרה אותן במים, ונרכך...
"200 גרם חמאה מומסת", - מומסת",
היא מחייכת, מנסה להבין אם אני שם, גם אני מנסה אותו הדבר.....
"750 גרם גבינת כבשים מעולה - ותבדוק אם אתה יודע את ההבדל שבין כבשים לעזים".

שוב מתבוננת בי

"מאד חשוב בסיפור הזה של הכנפה",
היא מזכירה לי את המורה רבקה, שדיבורה היה נמס בי -
"להכין רוטב כמו שצריך, כנפה בלי הרוטב הנכון, המדויק, במקום המתאים, בטמפרטורה - אחרת
זה לא כנפה, זה משהו אחר. .... אתה מבין ?"

.. אני נמוג אליה...

מצטער שנכנסתי להרפתקת הכנפה הזו – אין לי מושג איך שוקלים גבינה, איך מודדים בתנור,

מה זה ממיסים חמאה? לא יודע איך יוצאים מזה בזמן.

"תרשום לרוטב",

היא פוקדת לי, מתבוננת דרכי, מתבוננת דרכה...

1 כוס סוכר,.... - מתוקה את בשלך, אני בשלך

1 כוס מים ....., אלוהים תן בי כוח, היא כל כך יפה

1-2 כפות מיץ לימון - לרחוץ כפות רגליה

מעט מי ורדים - פעימות ליבי מתפרעות

"אם הפרודוקטים כמו שצריך כל השאר פשוט" - אני רואה אותה מהלכת על פני הגלים ושער ראשה האטריות

"מניחים את האטריות בקערה, שופכים עליהן את החמאה המומסת ומערבבים, מערבבים, ומעסים היטב.

את הערבוב רצוי לעשות באצבעות ,... ככה" - היא מראה לי. פעם בגב אצבעותיה, פעם בפנים ידיה, פעם בפרקי אמה וזרת ופעם בכריות, חופנת את העיסה..

כל כך יפות כפות ידיה

רוצה להיות המעוסה, להיות לה לעיסה, להיות לך עד כלות, אני חולם אותנו רוקדים לאט על במה עגולה כתומה,

כמו צלחת כנפה ענקית מאלומיניום של פעם, נוטפים ברוטב דביק.

מי ורדים, אני ממלמל לעצמי -

"תפסיק ותמשיך לכתוב" - היא נוזפת בי ואני כבר יודע, היא חושבת עוד... עוד.

"שוטחים חצי מהכמות בתוך תבנית מלבנית 27X19 ס"מ

מניחים מעל יריעת ניילון ומהדקים. - ככה בידיים ככה,... ככה, ... כן,... כן ...

לאט

מסירים את הניילון ומפוררים מעל את הגבינה, מהדקים ומפזרים את האטריות הנותרות.

היא מכתיבה לי ובידיה ממשיכה ללוש את שבתבנית. מארגנת את האטריות כמו שצריך, ... בסמוך לגבינה, ... היא מרוכזת כל כולה עד שנדמה לי שהיא כמו בעלת האוב במטבחה רוקחת בעברית לכנפה ערבי.

מוחקת את זיכרון הילדות שלי לכנפה. לא עוד שער שכם, לא עוד ריחות הנרגילה והמולת הממהרים לתפילות, לסמטאות המקצרות אל חנותו של אבו איברהים ג'אפר מי שהכריז על עצמו כמומחה העולמי ליצירת הכנפה.

הכנפה שלי הייתה למאכל חיזורים.

"מהדקים ואופים בתנור שחומם מראש בחום של 180 מעלות - חצי שעה. עד שפני האטריות מזהיבים"

אני אטום.

"חותכים לקוביות ויוצקים מעל רוטב".

מדגימה כמו ריקוד, כיצד שופטים את הרוטב.

ואני מרגיש כמו דוד המלך, שמושכים אותו למלכות בשדות בית לחם.

"אם משתמשים בגבינה ערבית" - קולה רועד, "להרתיח אותה היטב לפני שמפזרים אותה להרוג את המיקרובים"

מסתכלת עלי כמו אחות רחמנייה.

ראיתי את ידיה היפות והחזקות שמספרות את כל הסיפור מבלי להתחפש מבלי להתפשט.

"להכנת הסירופ -- מכף", ככה אמרה (ואני מיד סימנתי מכף בהדגשה)

"מביאים לרתיחה סוכר ומים, ממשיכים לבשל, בסיר לא מכוסה, עד שמקבלים סירופ שקוף בצמיגות בינונית. מסירים מהאש, מוסיפים מיץ לימון ומצננים".

היא נבהלת,