היא יושבת על הכסא. מטבח.
משקפיים.
קופסת תרופות.
שבע ערמות קטנות של כדורים.
השבוע עבר כל כך מהר.
היד לא מי שהייתה. משחילה את הכדורים אל הקרוסלה.
לאט.
לאט.
ללחץ דם. לסרטן. ללב. להרגעה. לעצמות. להירדם.
היום אני יושב אותו הדבר
כמו אמא
יום שישי, 23 במרץ 2012
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה