יום שישי, 23 במרץ 2012

היא יושבת על הכסא. מטבח.
משקפיים.
קופסת תרופות.
שבע ערמות קטנות של כדורים.
השבוע עבר כל כך מהר.
היד לא מי שהייתה. משחילה את הכדורים אל הקרוסלה.
לאט.
לאט.
ללחץ דם. לסרטן. ללב. להרגעה. לעצמות. להירדם.
היום אני יושב אותו הדבר
כמו אמא

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה